אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ – התורה מתעלה מתוך הארציות
אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ (תהילים פה יג) ביאור על פי המדרש (בראשית רבה ח ה)

אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח
המדרש (בראשית רבה ח ה) אומר שמלאכי השרת טענו מדוע הקב"ה מוריד את התורה שהיא החותמת שלו (ובלשון המדרש תכסיס אלטיכסייה שלך) לארץ, הרי מן הראוי שהתורה תישאר בשמים, אצל המלאכים היודעים את ערכה יותר מבני אדם קרוצי חומר. השיב להם הקב"ה שאדרבה, עדיף שהתורה תנתן לבני אדם כדי שתעזור להם לשנות את תכונותיהם, ואז יתקדש שמו של הקב"ה יותר מאשר אם יקיימו אותה המלאכים. כי מעלה גדולה יש לאדם המופרע על ידי תכונות הגוף ומצליח להתגבר על החומר ולשעבד את גופו ונשמתו לקב"ה. לזה התכוון דוד המלך באמרו: "אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח"(תהלים פה יג), שהתורה הנקראת אמת צומחת דווקא מהארץ, הכוונה בקרב תושבי הארץ, בעלי תכונות החומר.
חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃
הצדק והשלום משיקים זה לזה. לא יתכן שאדם יגיע לשפוט צדק אם אינו מגלה אהבה עזה לזולתו. בגלל אהבתו העזה לזולת חפץ היה להטיב לו תמיד ואם צריכים להענישו על פי מדת הצדק, דהיינו התורה, לא ימנע מכך כיוון שאת טובתו הוא דורש. מאידך, אדם המעוניין בשלום אמיתי לא יוכל להשיגו בלי צדק, כלומר תורה, כי המלה שלום, פירושה שלמות, ולא תיתכן שלמות אמיתית בלי תורה, כמו שהאב האוהב מאוד ממריץ את הרופא המנתח לכרות איברים בגוף בנו, כדי למצוא מזור לתחלואיו. אם כן צדק ושלום חייבים לצעוד יחד כי אי אפשר לזה בלי זה.