"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי" | בתהילים [י"ג, ו']

ממתי יש לומר שירה ותודה על הישועה והנס? האם רק לאחר שאירע הנס, או גם אם לבו בטוח בישועת ה', אע"פ שהנס לא קרה בפועל?

"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי" | בתהילים [י"ג, ו']

כתוב בפרשה "זבח תודה להשם". נשאלת השאלה: ממתי יש לומר שירה ותודה על הישועה והנס? האם רק לאחר שאירע הנס, או גם אם לבו בטוח בישועת ה', אע"פ שהנס לא קרה בפועל?
 
אומר רבי חיים מבריסק: יש ראיה מפסוק בתהילים [י"ג, ו'] - "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי" – "ואני בחסדך בטחתי", היינו שאני בטוח בחסד השם, אז "יגל ליבי בישועתך", לבי מלא גילה ושמחה על הישועה הקרובה לבוא. אבל "אשירה לה'", ואת השירה והתודה על הישועה, אומר רק "כי גמל עלי", לאחר שבאה הישועה ונעשה הנס בפועל.
 
וזאת חובת האדם, כשעדיין נמצא בצרה או במצוקה. כבר אז עליו להכניס שמחה בלבו, להאמין ולבטוח כי מה' תבוא הישועה. בזכות האמונה רואה ישועות גדולות.
 
ופירש בזה ה"מראה יחזקאל" את מה שאמרו חז"ל: כשבא אדם לבית דין של מעלה, שואלים אותו "ציפית לישועה?"
 
"ציפית" מלשון לצפות ולראות, כמו שכתוב "צופיה הליכות ביתה". האם כשהיית בשעת צער "צפית" – כלומר ראית והאמנת לישועה שתבוא?
 
ועל זה אומר דוד המלך ע"ה: "המכסה שמים בעבים" - גם כשהכל נראה חשוך וסגור, תאמין ותהיה בטוח ש"המכין לארץ מטר"
שהכל הוא הכנה לקראת המטר והשפע הגדול שמכינים לו מלמעלה.