מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה - תהלים סח' ז'
כיהודים, עלינו להבין שאיננו בני חורין. כולנו עבדים לה׳. אבל כשאנו בנוסף לכך גם ׳בני תורה׳, המשמעות היא שאנו נתונים במעצר.
יהושע אבירם
מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה
דורשים חז״ל: ״אין אסירים אלא תלמידי חכמים שמוסרין עצמן למקרא
ולמשנה למדדש הלכות ואגדות״(תנדבא״ר פכ״ה).
בימי קדם היו תלמידי חכמים שהניחו את עצמם בהסגר. צדיקים, כמו האר״י
הק׳, בנו שכונות, עשו לעצמם ׳בית־סוהר׳ ולתוכו נכנסו אנשים שנפרדו
מהעולם, עזרו להם בפרנסה והם הקדישו עשר וחמש־עשרה שנות לימוד.
בית מדרש לפי חז״ל הוא בית־סוהר.
כיהודים, עלינו להבין שאיננו בני חורין. כולנו עבדים לה׳. אבל כשאנו
בנוסף לכך גם ׳בני תורה׳, המשמעות היא שאנו נתונים במעצר. והמעצר הזה
הוא הדבר הנפלא והמתוק ביותד שאדם יכול למצוא בחיים י. כי אם לא המעצר
הזה, קיים גם מעצר אחר - מה שהאבן־עזרא מכנה: ״דע, כי כל בני אדם עבדי
ואותם סוגי מעצר קשים ומרים הם. ב״ה אנחנו - תאות העולם״ (במדבר ו
בבית המדרש לא מכירים עד כמה מעצר התאוות רע ומר, ולעיתים אף נדמה
לנו שזה די נעים.
אנו מוכרחים לדעת את האמת הזאת - לא שיחררו אותנו! איננו בני חורץ
לעשות כרצוננו. יהודי החש שיש לו בחירה ללמוד או להתבטל, להתפלל או
לא להתפלל, חסרה לו הנקודה המהותית והיסודית ביותר של היהודי!
אם אדם קם בבוקר, מניח תפילין ומרגיש שמגיע לו שכר על כך ־ זה אינו
יהודי. עלינו לדעת שאנחנו בעבדות, ואנו מחוייבים בתור עבדים לקיים את
המצוות. והעבדות הזאת לא מתייחסת רק לתפילין ציצית ומזוזה, אלא לכל
תחומי החיים. ולעבדות הזאת אנו מתכוונים באומרנו ״זכר ליציאת מצרים״.
זהו יסוד היהדות. אם רצוננו להבין את היהדות, חובתנו להתחיל מכאן.
