סוכת דוד הנופלת - להקים מהנפילה

אחד הכינויים שבהם הגמרא (סנהדרין צו,ב) מכנה את משיח-צדקנו הוא – 'בר-נפלי' (=בן הנפל). וכך היא אומרת: "אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר-נפלי? (=האם שמעת מתי יבוא בן הנפל?). אמר ליה: מאן בר-נפלי? (=שאל רבי יצחק: מיהו בן הנפל?). אמר ליה: משיח". רבי יצחק שואל את רב נחמן בתמיהה, וכי הוא מכנה את משיח בן-הנפל? רב נחמן מאשר, ומביא ראיה מהפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת".

כינוי זה יוחס גם לדוד המלך. הזוהר אומר, שדוד המלך היה צריך להיות נפל, ולא היו לו שנות חיים משל עצמו. על כך נאמר הפסוק "חיים שאל ממך", מכיוון שהוא עצמו היה נטול שנות חיים. אלא שקיבל חיים מאדם הראשון ומאברהם, מיעקב ומיוסף.

הקשר בין משיח לדוד המלך גלוי וברור: דוד המלך נקרא (ראה רמב"ם, הלכות מלכים פרק יא ) "משיח הראשון, והמשיח נקרא "משיח האחרון". המשיח גם מביא את מלכות דוד לידי שלמות, ומכאן הזיקה העמוקה והפנימית שביניהם. ואכן, הכינוי 'בר-נפלי', שנאמר על שניהם, מכיל את המשמעויות העמוקות שבמהותם הפנימית.

המלכות לא נהרסה

המהר"ל מפראג מסביר בצורה נפלאה (נצח ישראל פרק לה) את משמעות ה'נפילה' שנאמרה לגבי המשיח ('בר-נפלי', 'סוכת דוד הנופלת'). אמנם נפילה היא מצב לא-טוב, אבל יש בה מעלה גדולה על מצבים אחרים – מנפילה אפשר לקום ולהתרומם, "כמו האדם שנופל, שוודאי יעמוד ולא יהיה נופל לעולם".

דבר שנהרס – דורש בניין מחודש. דבר שהתפרק – מחייב הרכבה מחודשת. אבל בדבר שנפל – אין צורך בשום בניין והרכבה, אלא רק להקימו מנפילתו. זו מהותה של מלכות דוד: היא אמנם נפלה, אבל לא נהרסה ולא נתפרקה. היא קיימת בשלמותה, אלא שבזמן הגלות היא בבחינת נפילה. כשיגיע זמן הגאולה – היא פשוט תקום ותעמוד ותחזור למעמדה הראשון.

המהר"ל מסביר גם-כן, מדוע נאמר "סוכת דוד" ולא 'בית' וכדומה. הוא נותן לכך שני טעמים: א) הביטוי 'סוכה' מציין ארעיות. הארעיות כאן היא במשמעות חיובית, שכן מלכות דוד אינה כמו דבר גשמי שהוא מחובר עם המציאות של העולם-הזה וקבוע ומושרש בה, אלא היא דבר אלוקי שלמעלה מהעולם הגשמי. הארעיות מציינת את העל-טבעיות שבמלכות דוד. ב) סוכה יכולה ליפול ולהיות מוקמת מחדש, דבר שאינו אפשרי בבית.

וכך אומר זאת המהר"ל: "הבית, כאשר נופל, נתבטל עניינו הראשון שהיה לו. ואם חוזר לבנות – הוא בית חדש, ולא נקרא שהקים בית נופל, שכבר נתבטל... אבל הסוכה... בקלות הוא חוזר ומעמידו. לכך שייך בו הקמה והוא חוזר לעניין הראשון בקלות. וכן מלכות בית דוד, שהוא עומד להקמה אחר נפילת המלכות, נקרא המלכות סוכת דוד הנופלת... וקרוב מאוד הוא להקימו בקלות".

יעמוד מנפילתו ויתגלה

משמעות הדברים היא, שהכוח האלוקי שקיים במלכות דוד, עדיין אצור ושמור בה ולא ניטל ממנה חלילה. כל מה שקרה בזמן הגלות הוא, שכוח זה מוסתר ונעלם ואינו בא לידי ביטוי. הוא בבחינת 'נפילה'. אבל ברגע שיגיע הזמן – יפרוץ ויתגלה במלוא הדרו.

והאמת היא, שגם בזמן הגלות בא הכוח הזה לידי ביטוי מסויים, כפי שאמרו חז"ל על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה" – "אלו ראשי גלויות שבבבל". כלומר, גם בזמן הגלות קמים "ראשי גלויות" משבט יהודה, שממשיכים במידה מסויימת את כוח ההנהגה של מלכות דוד. זו גם מהותו של המשיח, שכוח המלכות של דוד המלך טמון בו, ובבוא העת יתגלה כוח זה והוא יעמוד מ'נפילתו' ויתגלה בכל הדרו.