סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי. תהלים ו 'ט'

דוד המלך מבקש מהקב״ה: תסיר ממני את כל אלו שעושים לי רע! דוד היה נרדף כל ימיו. הצרות הקיפוהו מכל צד, עד שהעין שלו היתה כמעין של דמעות.

סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי. תהלים ו 'ט'

דוד המלך מבקש מהקב״ה: תסיר ממני את כל אלו שעושים לי רע !
דוד היה נרדף כל ימיו. הצרות הקיפוהו מכל צד, עד שהעין שלו היתה
כמעין של דמעות. אך עיקר חששו של דוד המלך היה החילול־השם שנגרם
מהרדיפות שרדפוהו! כי עיקר הרדיפות נגד דוד היו מפני שהוא זה שמבטא
מלכות שמים בעולם, נמצא שבצרותיו יש חילול שם שמים וע״ז ביקש דוד
(המלך. על כך הוא גם הודה לאחר מכן: ״ולא שמחת אויבי לי״ (תהלים ל
חז״ל אומרים (ילקו׳׳ש - דברי הימים רמז תתרפא): ״רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר״י,
מגילת בית המקדש מסרה הקב״ה בעמידה, הה״ד ׳ואתה פה עמוד עמדי׳. משה
מסרה ליהושע בעמידה שנאמר ׳קרא את יהושע והתייצבו׳, עמד יהושע ומסרה
לזקנים בעמידה... עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, עמדו נביאים ומסרוה
לדוד בעמידה, עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה, שנאמר ׳ואתה ה׳ חנני
והקימני ואשלמה להם״׳.

אויביו של דוד היו אויבי השי״ת, והם לא רצו שמלכות בית דוד תיכון. הם
קיוו שדוד המלך ימות ולא ימסור לשלמה בנו את מגילת בית המקדש -
האפשרות להקמת בית המקדש. שהרי רק ע״י שלמה היה יכול להיווסד בית
המקדש, וכמו שאמר לו הקב״ה: ״לא אתה תבנה לי הבית... והיה כי מלאו ימיך
ללכת עם אבותיך, והקימותי את זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את
מלכותו - הוא יבנה לי בית״(דברי הימים,  א, יז)

נמצא, שתפילות דוד נגד אויביו לא היו תפילות על צרכיו הפרטיים, אלא
תפילות עבור כבוד שמים בעולם. כל בכיו לא היה על צרות עצמו, אלא על
החסרון והפגיעה במלכות שמים שצריכה להתגלות ע״י מלכות בית דוד.
כשאדם בוכה על צרותיו ומכאוביו, יש קץ וגבול לדמעות. אך כשדוד המלך
בכה על כבוד שמים ־ לא היה גבול לבכיו ולדמעותיו. דמעותיו היו כה רבות
עד שכל גופו שחה בתוכם!

בימינו הבכי נתפס כדבר של בושה, בדרך כלל לא רואים אנשים בוכים ,
בזמנים קודמים היו שומעים בבתי כנסיות, ובמיוחד בעזרת נשים, קול בכיות
מהמתפללים. ובשם רבי ישראל סלנטר זצ׳׳ל סיפרו שבזמנו היו נשים בוכות
בברכת החודש של ״אלול״ כבכיות בשעת לווית המת. עלינו להבין שהבכי הוא
שפת ביטוי לרגשות הלב. דוד המלך מלמדנו על כח הבכיה ומעלת הדמעות ,
כשהצער הוא על כבוד שמים ושלא יהיה חילול שמו ית׳ בעולם.