תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין: (תהלים פרק נא פסוק ט)

 "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד וכו.. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין." 

פירוש: כהקדמה לפירוש אביא והעתיק לך מספר ליקוטי מוהר"ן תורה ו' סימן ג' וזה לשונו למעט המרכאות שעשינו : "ואפילו אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלמה, אף על פי כן צריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, כי מתחילה, כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו (לאותו העת שעשה) ואחר כך בודאי כשעושה תשובה, (כלומר שהמשיך להתקדם בעבודת השם יתברך) בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא, לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות (ביחס למה שהשיג בהמשך) נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלוקותו. עד כאן לשונו. וכך פירוש הפסוקים: "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני" הכתיב: "הרבה" והקרי: "הרב", לומר לך שבתחילת תשובתו של האדם הוא יזדקק להרבה כיבוסים היינו נקיונות שינקוהו מן השמים, כי טרם התבררה לו האמת בשלמות כי כל יום הוא מגלה דברים חדשים שאתמול לא ידע באיסור והתר, במצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום וכו.. ועושה תשובה מחדש ומנקים ומכבסים אותו שוב ושוב, ובלתי נמנע שיכשל בתחילה כפי שכותבת הגמרא (גיטין דף מג-א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן. וזה: "הרב (הרבה כתיב) כבסני מעווני ומחטתי טהרני" ואז מפעם לפעם מתשובה לתשובה, מידיעה לעוד ידיעה מכיר ויודע האדם בעצמו בכל יום מחדש יותר ויותר שביום שלפניו היה חוטא ביחס להיום. כפי שהבאנו את דברי רבי נחמן שאמר: "כי מתחילה, כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו,ואחר כך בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא, לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה הוא בחינת גשמיות, ונעצור רגע מליקוטי מוהר"ן וזה שממשיך הפסוק "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" כלומר בכל יום אני מגלה את שפשעתי לפניך אתמול כי נתווספה ידיעה ותשובה שלא ידעתי עליה לפני כן וזה: ."כי פשעי אני אדע" "אדע" דייקה! לשון עתיד כלומר שרק כעת אני יודע שפשעתי. ונמשיך מליקוטי מוהר"ן מהנקודה שעצרנו: "נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלוקותו עד כאן לשונו. ועבר מפשע לחטא ככתוב: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" לרמוז לך שני דברים האחד שאע"פ שבתחילה לא ידע איזה איסור או חיוב בעבודת השם,  יחשב הדבר לפשע ח"ו ככתוב באבות (פרק ד' משנה יג) רבי יהודה אומר,הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון. עכ"ד. כלומר בשפה של ימינו "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מהעונש" לזה התחיל ואמר: "כי פשעי אני אדע" כפי שכתבנו שבכל פעם מגלה הוא שפשע ביום שלפניו, ועבר לחטא ככתוב: "וחטאתי נגדי תמיד" לרמוז לך את הגמרא (יומא דף פו-ב) "אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות".כלומר לאחר שעשה תשובה הזדונות נהפכו לשגגות, כל האמור כאן הוא בתשובה מיראה ובהמשך הגמרא מביא ראיה מפסוקים שמתשובה מאהבה זדונות נהפכין לזכויות עי"ש. אלו הסיבות שקפץ מפשע לחטא. ואז בפסוק: ט' ממשיך ואומר: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין" כלומר: לאחר שעשיתי תשובה על תשובתי הראשונה מפאת קוצר דעתי אז, והתקדשתי קדושה על קדושה כעת ריבונו של עולם מידה כנגד מידה כפי תשובתי והשגתי החדשה "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין".