אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה -פירוש על פי המגיד מדובנא
ישנו בעניין זה עוד משל נפלא של המגיד מדובנא, שאמרו על הפסוק: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ (תהלים מא. מ, וכך הוא אומר:
יהושע אבירם
ישנו בענין זה משל נפלא של המגיד מדובנא, שאמרו על הפסוק ״אשרי
משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳״(תהלים מא. מ, וכך הוא אומר:
ישנם שני סוגי אנשים גומלי חסדים. ישנו אדם שאינו מחפש לעשות חסד,
רק אם מזדמנת לו אפשרות לגמול חסד עם יהודי ־ הוא יעשה זאת. אם בא
אליו עני הביתה, דופק על הדלת ובוכה שאין לו מה לאכול, או אם יפגוש אותר
בביהכ״נ ויבקש ממנו כסף לאכול - ייענה לו ויתן לו את מבוקשו בסבר פנים
יפות. אבל אם יום או יומיים לא יבוא עני זה לביהכ״נ, הוא לא ילך לבדוק מה
מצבו.
לעומת זאת ישנו אדם אחר, שכשעוברים יומיים ועני זה לא בא לביהכ״נ,
הוא מתחיל לחשוב: מה פתאום הוא לא מגיע? וכי התעשר לפתע?! ודאי הוא
חולה! ומה הוא אוכל בינתיים? מסמרים, אבנים?!... ואז, במקום שימתין עד
שהעני יבוא אליו, הוא הולך אל ביתו של העני, דופק בדלת ונכנס. הוא רואה
אותו שוכב במיטה חולה, אין לו מה לאכול. הילדים צועקים ללחם, ואפילו את
האפשרות ללכת לבקש לא היתה לו עקב מחלתו. בראותו כך, מיד נרתם אותו
בעל חסד לעזור לו ולחלצו ממצבו הקשה.
אומר המגיד מדובנא, שההבדל בין שני בני אדם אלו יבוא לידי ביטוי גם
ביחס של הקב״ה כלפיהם. הראשק, זה שעזר לעני רק כשבא אליו, אם יקרה
לו איזה אסון, והוא יצעק לפני הקב״ה - הקב״ה יענה לו. אבל אם, חלילה,
יגיע מצב שהוא ייפגע וישכב מחוסר הכרה, רחוק מבני משפחתו, ולא יהיה מי
שיצעק לקב״ה, הקב״ה כביכול יאמר: נו, אם היה מישהו צועק אלי, הייתי
שומע. אבל הרי אין אף אחד שמבקש, שצועק, אז...
לעומת זאת, לשני, שלא המתין שהעני יבוא אליו, אלא הלך בעצמו לחפש
את העני ולסייעו בכל מה שבידו, גם הקב״ה מצדו כביכול ׳הולך לחפש
אותו׳. הוא לא יכול להתפלל? - בטח קרה לו משהו! הבה נראה במה ניתן
לעזור לו!...
אלו דבריו הנפלאים של המגיד מדובנא, וכך הוא מפרש את הפסוק: ״אשרי
משכיל אל דל״ - אם הוא לא מחכה לשמוע את הדל, אלא משכיל מצדו לחפשו
ולתת לו, ״ביום רעה״ - כשהוא יימצא, חלילה, בעת סכנה רעה ולא יוכל אפילו
לבקש את העזרה הנצרכת לו - ״ימלטהו ה׳״.
