מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה - תהלים קי''ג ג'

וכל מי שחשקה נפשו בעבודה, ומבטו מבט אמת, ורואה ומתפלא מנפלאות הבורא אשר נראות בבריותיו, יצרף עצמו לצדיקים החסידים והקדושים אשר מעולם ועד עתה, ויכלול עצמו בתוך שירתה של הבריאה, וכמו שאמר המשורר: ״אודה לא־ל לבב חוקר ברן יחד כוכבי בקר״,

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה - תהלים קי''ג ג'

מובא בילקוט יהושע: ״ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ - משעה
שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלם להקב״ה, וכן אתה מוצא בשעה שעמד
יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה לא אמר ׳שמש בגבעץ עמוד׳ אלא
׳שמש בגבעון דום׳, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב״ה וכל
שעה שהוא מקלם יש לו כח להלך, דומם עומד, לכך א״ל יהושע דום״ ,
עיין שם,

ומבואר, רכל כוחה של השמש הוא ממה שאומרת שירה, ואם שותקת
מלומר שירה מיד עומדת. וכן המלאכים בשמים וכל נפש אשר בארץ, כל קיומם
הוא רק על ידי שירות ותשבחות שאומרים, כל אחד לפי יסוד מציאותו, ובזה
מתדבקים במעיין החיים - אור פניו יתברך. גם בני האדם כלולים הם בשירת
הבריאה, שהשירה עצמה היא מעיין החיים, והשותק מלקלס לקב״ה מאבד הוא
את שורש מציאותו ומקור חייו.

ובמדרש ״פרק שירה״ מבואר, דשירה מיוחדת יש לכל בריה כפי מציאותה.
וכמו שאין בריה מבריות העולם דומה לחבירתה בתכונותיה, צורתה וטבעה,
כן אינה דומה שירת כל בריה לחבירתה, שהשירה היא שורש חיותה ומציאותה ,
וכפי שינויי הטבעים והצורות כך משתנה השירה.

וכן אינה דומה שירת האדם לשירת הטבע כולו, ובמין האדם עצמו אינה
דומה שירת אדם לחבית, ושירת סתם אדם לשירת הצדיק והתלמיד־חכם, כיון
ששירת כל בריה היא כפי מציאותה ושורשה - ממילא לכל אחד שירתו
המיוחדת לו, ושירת הצדיקים ותלמידי החכמים כיון שמציאותם עליונה יותר
ומקבלים טובות יותר - על כרחך גם שירתם גדולה ונפלאה יותר.
ולכן היתה הנהגתם של החסידים והצדיקים אשר מעולם לעסוק בעבודה זו
של שירות ותשבחות הרבה מאוד בלי שיעור ובלי ערך, וכמו דכתיב (איכה ב ,
יט). ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים ליבך נוכח פני ה׳״, לזמר
ולהודות ולהלל לפניו ית׳.

ואין ריבוי זה רק בעומק ואיכות השירה, אלא גם במספר השירות
והתשבחות, שעל כרחך מוכרח הוא גם לכמות גדולה יותר של שירות, ודומה
הדבר לענק אשר אין די לו במנה קטנה כאדם רגיל, כיון שגדול הוא יותר צריך
הוא למזון יותר להחיות נפשו. וכן בענין התשבחות, כיון שדרכם דבק האדם
ויונק ממקור החיים, ככל שהאדם גדול יותר, כן צריך הוא להאריך יותר
בתשבחות ה׳, בכדי להחיות נפשו להיות דבק באלקים.
ואמרו חז״ל על דוד המלך ע״ה שהיה עוסק כל הלילה בשירות ותשבחות,
עד שחיבר את ספר תהלים הנפלא שבו כלל ברוח הקודש כל מיני שירות
זמירות ותשבחות אשר בעולם, ויש לשירות הללו שייכות לכל הנבראים כולם,

וכמו שכתוב ב״נשמת כל חי״: ״שכן חובת כל היצורים לפניך ה׳ אלקינו
להודות להלל לפאר לרומם להרר לברך לקלס - על כל רברי שירות ותשבחות
דוד בן ישי״, הרי שכל אדם חייב בכגון זה.
וכל מי שחשקה נפשו בעבודה, ומבטו מבט אמת, ורואה ומתפלא מנפלאות
הבורא אשר נראות בבריותיו, יצרף עצמו לצדיקים החסידים והקדושים אשר
מעולם ועד עתה, ויכלול עצמו בתוך שירתה של הבריאה, וכמו שאמר
המשורר: ״אודה לא־ל לבב חוקר ברן יחד כוכבי בקר״, וכל בן תורה ממנינו,
שייחדו הקב״ה ברוב חמלתו בדור שפל זה לעמוד ולשרת לפניו להיות
ממקורביו וסגולת אוהביו, ללמוד התורה הקדושה אשר כל ברואי מעלה תאוים
לה - צריך הוא לקנות לעצמו כשרון זה, לעבוד את בוראו בשירות ותשבחות.