הָלוֹךְ יֵלֵךְ׀ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו | תהלים קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.
ג הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
ד שׁוּבָה ה' אֶת (שבותנו) [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

הפסוק הזה הוא חלק ממזמור מוכר ונפוץ. בכל סעודה חגיגית - שבת, חג, שבע ברכות - שרים את המזמור הזה של שיר המעלות. לחנים רבים חוברו לו, הוא פופולארי ואהוב. אך דומה כי רק מעטים מבין האוהבים לזמר את המזמור הזה ידעו להסביר את פשר המשפט הנ"ל אם יישאלו. מיהו נושא משך הזרע? מדוע ילך בבכי? ומהו הזרע?

ננסה לענות על שאלות אלה במאמר זה, ולבאר את העניין בהרחבה.

עזרא, שעלו לארץ בתום גלות בבל, בגאולה השניה. גאולה, אך לא שלמה. בגאולת עזרא נשארו רוב העם בבבל, ולארץ ישראל עלו רק מעטים - בכמות ובאיכות. לכן אמרו העולים: "אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" - אז, לא עכשיו. עכשיו אין זו גאולה שלמה, ולכן אין השמחה שלמה. זה אף נפסק להלכה: "אמר ר יוחנן משום ר שמעון בר יוחאי: אסור לו לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר: אז יימלא שחוק פינו" (ברכות ל"א) - וביארו חכמי הדורות שהכוונה ב"אז" היא לגאולה השלישית, האחרונה - לביאת המשיח ובניין בית המקדש.

מכאן נבין את "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" המשך המזמור מדבר איפוא על הגאולה השלמה, בביאת המשיח. כשיתוקן עולם במלכות ש-די, שיכירו כל יושבי תבל במלכות ה בעולם - "אז יאמרו בגויים הגדיל ה לעשות עם אלה". אז אלה שזרעו בדמעה, יקצרו ברינה. אז יתבהר המהלך האלוקי הכולל מכל פינה בהיסטוריה.

ומיהו זה שזרע בדמעה? אם נדע מיהו הזורע, זה יפתח לנו את הפתח להבין מהו הזרע. מקובל להבין שהזורעים הללו הם עם ישראל, שלעתיד לבוא יזכו לקבל את שכרם, שלפום צערא אגרא; אך מהגמרא בע"ז עולה מבט עליון יותר, שהזורע בדמעה שלעתיד לבוא יקצור ברינה - הוא הקב"ה בעצמו: "מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה" - שמאז שחרב מקום שכינתו בעולם וגלו ישראל מארצם, אין לקב"ה שחוק בעולמו. ע"פ רעיון זה בהשלכה למזמורנו עולה שהזריעה שבמזמור היא הוצאת בני ישראל לגלות האחרונה. ולכן, לעתיד לבוא - כשיחזור עם ישראל לארצו, בביאת המשיח ובניית בית המקדש יחזור השחוק לפני הקב"ה, הקוצר ברינה.