יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה - פירוש המזמור המיוחד הזה (מזמור כ') בדרך הפשט, רמז, דרש וכוונות על פי תורת הסוד.

 פירוש על פי הפשט - למנצח מזמור לדוד, יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה

מזמור זה נאמר בכל יום בתפילת שחרית קודם אמירת "ובא לציון", ונושא המזמור הוא התפילה אל ה' בעת צרה.
 
מספר שאלות על המזמור
א. במזמור יש פנייה של אדם אחד לשני: "יענך ה' [...] ישלח   עזרך [...] יזכר
    [...] יתן לך". מי אומר למי דברים אלו?
ב. על איזה יום צרה שהיה נתון בו דוד המלך מדבר המזמור?
ג. מדוע נאמר "ישגבך שם אלוקי יעקב" ולא נאמר "שם   אלוקי אברהם יצחק
    ויעקב"?
ד.  "ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך". מדוע העזרה היא מהקודש והסעד הוא
     מציון?
ה. אם הבשורה במזמור היא שה' יענה את דוד ביום צרה, מדוע נאמר "יתן לך
    כלבבך וכל עצתך ימלא"?
ו.   "נרננה בישועתך". מדוע יש מעבר מלשון יחיד ללשון רבים?
ז. מה פירוש המילים "עתה ידעתי" בפסוק ז, ומדוע מזכיר את "משיחו"?
  
ניתוח המזמור
הרב אבן עזרא כתב שמזמור זה "נכתב למען דוד המלך, ויהיה פירושו 'לדוד' כמו על דוד [...] ויש אומרים שהוא על המשיח". לדעת המאירי דוד המלך חיבר מזמור זה שיאמרו אותו הלויים בעבורו בכל עת שיצא למלחמה.
פסוק ב: "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב". יעקב הוא היחידי מהאבות אשר מוזכר, כי לדעת הרד"ק על יעקב עברו צרות רבות יותר מאשר על אברהם ועל יצחק.
פסוק ג: "ישלח עזרך מקודש". אפשר שהכוונה לארון העדות, כי בקודש, במקדש היה ארון העדות ולארון יש סגולה של הצלה מצרה. לכן כאשר היו יוצאים למלחמה היו לוקחים אתם את הארון. הרד"ק מפרש שהכוונה לעזרה ולסעד ממקום המקדש.
פסוק ד: "יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה". בעת צרה עומדות לאדם זכויותיו, לכן נזכרות כאן העולות שדוד הקריב לה'. הרב אבן עזרא מפרש שהסיבה שה' עוזר בשעת צרה היא בגלל שהוא זוכר את קרבנות המנחה שהקריבו עם ישראל. הרב מביא ראיה מפרשת בהעלותך, שם נאמר: "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם ונושעתם". הוא מביא גם פירוש שני, שהיו מקריבים עולות בשעת המלחמה כמו שעשה שמואל בעת המלחמה עם פלישתים שנאמר, "ואתאפק ואעלה העולה".
פסוק ה: "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא". התפילה היא שה' ימלא את משאלות לבו של דוד להיוושע במלחמה, על ידי כך שעצתו של דוד במלחמה תתמלא ותצא לפועל.
פסוקים ב, ג, ד, ה מדברים בלשון יחיד: "יענך", "ישלח", "יזכור", "יתן". אולם בפסוק ו יש מעבר ללשון רבים:"נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל". ביאור הדבר הוא שבעת המלחמה דוד נמצא בצרה ולכן התפילה בלשון יחיד להצלתו, אך הישועה נוגעת לכל עם ישראל ולכן השמחה היא של כולם. הראב"ע מפרש שחייליו של דוד אומרים לו זאת, ונראה שאמירה זו באה להרים את המורל של הלוחמים המאמינים בניצחונם במלחמה בהנהגתו של דוד, והם ישמחו ראשונים כי יראו זאת בעיניהם, ואילו העם ישמע על כך מאוחר יותר ואז כולם ישמחו.
פסוק ו: "ובשם אלקינו נדגל". ישועת ישראל איננה ישועה רגילה אלא בעזר ה'. על כן כאשר ישראל מנצחים במלחמה אומות העולם יראים מהם כי רואים שהם נושאים את הדגל האלוקי וה' אתם ומסייע להם.
פסוק ז: "עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו". מדוע רק עכשיו מתברר לו שדוד נושע על ידי ה'?
המלבי"ם מבאר כי "בגבורות ישע ימינו" התשועה הייתה בדרך שהיא למעלה מהטבע ומתייחסת לימין ה'. הניצחון במלחמה היה באופן שהאויבים יצאו ברכב ובסוסים למלחמה, ודוד וצבאו לא עשו דבר, רק הזכירו את שם ה' שיושיע אותם, והאויבים כרעו ונפלו.
מצודת דוד מפרש קצת שונה מהמלבי"ם. לדעתו הם לא סמכו על הנס. הם קראו בשם ה', אך יצאו למלחמה עם רכב וסוסים. אלא שהייתה פה מלחמה של מעטים מול רבים, מה שמראה שהתשועה הייתה מאת ה'. הרד"ק מבאר שהביטחון בה' נתן להם את הכוח לנצח. ואף הוא מבאר שהייתה פה מלחמה של מעטים מול רבים, אך הניצחון במלחמה מגלה שה' בחר בדוד כמשיחו, כמלכם של ישראל, ולא כמו שהמתנגדים לדוד היו אומרים שדוד חוטא ושהקב"ה אינו רוצה בו.
פסוק ט: "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". רד"ק אומר שהאויבים של ישראל סמכו על כוחם ועל הרכב והסוסים שלהם והם נוצחו כי עם ישראל בטח בה', מה שנתן להם את הכוח לקום ולעמוד על אויביהם ולנצח אותם.
פסוק י: התפילה מסתיימת במילים "ה' הושיע המלך יעננו ביום קראנו", ומבואר במלבי"ם שיש כאן תפילה ובקשה לעתיד: על כן אבקש "ה' הושיעה", שתהיה התשועה תמיד על ידי ה'.
 
תובנות העולות מן המזמור
התפילה בעת היציאה למלחמה הייתה דבר קבוע אצל דוד המלך. בזמן שהיה משכן וארון הייתה סיעתא דשמיא מיוחדת במלחמותיו של דוד. כמו כן, להקרבת הקרבנות היה משקל חשוב בישועת ישראל בעת צרה. דוד לא סומך על הנס, אך תוכן התפילה שלו שהקב"ה יסייע ולכן הם מנצחים את האויבים למרות היותם מעטים לעומת האויבים הרבים המצוידים ברכב ובסוסים אך בוטחים בעצמם. דוד רואה בניצחונו במלחמה נס משמים. המזמור מסתיים בתפילה על העתיד שהקב"ה יושיע את ישראל תמיד כאשר הם נמצאים בצרה וקוראים לעזרה.

בפרק מוזכר שם הוי"ה 5 פעמים, ושם אלוקים – 3 פעמים.

נרמזים גם 6 צירופים של המספר קי"ב, שהוא גימטרייה של הוי"ה ואלוקים (26+86), וגם של אהי', הוי' ואדנות (21+26+65), וגם גימטרייה של שם י'ה – כ"ו באותיות מלאות – כ"ף + ו"ו (100+12): 4 בראשי תיבות, 1 בסופי תיבות, ו-1 בצירוף הכולל, לפי הפירוט הבא:

1. יענך י'ה ביום צרה (בר"ת =112=10+10+2+90)
2. קדשו בגבורות ישע (בר"ת =112=100+2+10)
3. ואנחנו קמנו ונתעודד (בר"ת =112=6+100+6)
4. יעננו ביום קראנו (בר"ת =112=10+2+100)
5. עתה ידעתי כי הושיע י'ה משיחו יענהו (בס"ת =112=5+10+10+70+5+6+6)
6. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם י'ה אלוקינו נזכיר המה כרעו ונפלו

(=1111+2+6+2+6+2+10+1+50+5+20+6, עם הכולל =112).

מלבד צירופים אלו, המילה יב"ק עצמה היא ראשי תיבות של ייחוד ברכה קדושה, שע"פ הקבלה הם שלושת השמות הקדושים – אדנות (יחוד), אהי' (ברכה), הוי' (קדושה), וכבר הזכרנו לעיל שגם הגימטרייה של שלושת השמות הללו היא 112 =(65+21+26).

הסבר על פי תורת הסוד - ראה בצד שמאל למטה - קובץ להורדה בפורמט PDF

להלן שיעור נפלא ומדהים בפשטותו ובבהירותו: 'יענך ביום צרה' - שיעור תורה בספר הזהר הקדוש עם פירוש 'מתוק מדבש' מפי הרב המקובל יצחק כהן שליט''א