תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד־דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם: | (תהלים פרק צ' פסוק ג')
תשובה אמורה להיות כל יום. יש חסד מיוחד בחדש אלול ובימים הנוראים, אבל זה לא פוטר אותנו מתשובה תמידית, התעלות אחר התעלות.
יהושע אבירם
"אמר רבי יצחק: אמרי במערבא [=ארץ ישראל] משמיה דרבה בר מרי: בוא וראה, שלא כמדת הקדוש-ברוך-הוא מדת בשר ודם; מדת בשר ודם מקניט את חברו, ספר מתפיס הימנו ספק אין מתפיס; ואם תאמר מתפיס הימנו, ספק מתפיס בדברים וכו´, אבל הקדוש-ברוך-הוא, אדם עובר עבירה בסתר, מתפיס ממנו בדברים. שנאמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושוב אל ה´. ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר: וקח טוב. ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר: ונשלמה פרים שפתינו. שמא תאמר פרי חובה, תלמוד לומר: ארפא משובתם אוהבם נדבה" (יומא פו:)".
ה´שפת אמת´ מדיק, שבגמרא לא כתוב שספק אם בשר ודם ימחול, אלא שפשוט מציאות הסליחה אצל האדם היא לא מוחלטת- "ספק מתפיס". כלומר, אפשר לראות את השוני בין מדת הקב"ה ומדת בשר ודם, בענין זה- כאשר הקב"ה מקבל כל אדם שיבוא בודוי ובבקשת סליחה, ואילו האדם- ספק. לאדם קשה לסלוח כעת, אף על פי שמי שפגע מודיע לו כעת שהוא אוהב אותו, ומתחרט על אותו המעשה. האדם נתפס לפעמים בעבר, אבל הקב"ה- "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", ודרשו בירושלמי, עד דכדוכה של הנפש. גם ברגע האחרון- כל עוד תהיה זו תשובה אמיתית, הקב"ה עדין מצפה כביכול לאדם זה. מזה אנו רואים, שבעצם כל רגע נוסף שאנו חיים, הוא עוד קריאה לתשובה. תמיד הקב"ה מחדש הווה שקורא לנו אליו, וקריאה זו תקרא שוב ושוב, כל יום, עד רגע המוות.
ולא נשכח- תשובה אמורה להיות כל יום. יש חסד מיוחד בחדש אלול ובימים הנוראים, אבל זה לא פוטר אותנו מתשובה תמידית, התעלות אחר התעלות.
