אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ | תהלים ט ב
מה מגיע לי? כיצד בכלל הנני ראוי לכך?!

״אודה״ הוא מלשון הודאה [כמו ״מודה במקצת״]. אני מודה בכך שהכל
ממך, לא איזו עובדה מוכרחת.
״בכל לבי״ - כל הלב שלי, כל המציאות שלי - הכל שלך!
״על חיינו המסורים בידך, ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל יום
עמנו״... ״אספרה כל נפלאותיך״. אם הכל מגיע כחוק שהקב״ה קבע במעשה
בראשית - אין על מה להודות. אבל אם אתה - הקב״ה - מעניק לי חיים במתנה
מדי יום ביומו - מה מגיע לי? כיצד בכלל הנני ראוי לכך?! על כך ההודאה
היא גדולה ועצומה!