מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם - פירוש של הפסוק

עוללים - ילדים רכים, יונקים (השוה: שמואל א טו3; ירמיהו מד7).

יסדת - ע"פ פירושים 2, 3 יש להבין את העבר כהוה: אתה מיסד ומכונן בתדירות. ע"פ פירושים 1, 4, הכוונה ללשון עבר דווקא.

עז - תהלה וכבוד, כמו, 'עזי וזמרת יה' (שמות טו2); 'הבו לה' כבוד ועז' (תהלים כט1); 'בכלי עז' (דברי הימים ב ל21). וכן הבינו את המלה השבעים, הפשיטא, והוולגטה. אחרים סוברים שהוראת המלה: כח, גבורה; או: מעז, מחסה. והכוונה שתפילת הילדים מהוה מגדל עז לפני האויבים (השוה: החשמונאים ס, ג', י"ט והלאה).

למען צורריך - משום צורריך, כמו, 'למען שוררי' (תהלים ה9). הצוררים הם הכופרים בה'.

להשבית - להשתיק, וכן 'הידד השבתי' (ישעיהו טז10), 'והשבתי... קול ששון וקול שמחה' (ירמיהו ז33).

אויב ומתנקם - נרדפים ל'צורריך'. מתנקם משמעו העיקרי: מי ששואף לעשות נקמה (השוה: ירמיהו ה9).

בפסוק זה נמצא כעין פרוט לרעיון החרוז השני - 'מה אדיר שמך בכל הארץ' - שבפסוק הקודם, כמו שפסוק ד' מרחיב את השבח שבחרוז השלישי של פסוק ב'.

בכתובים אלה יש מבנה אדריכלי מיוסד על המדה, 'כלל ואחריו פרט'. תקבולת מתאמת.

פירוש על פי המדרשים:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב:

בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת,

אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו?

אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו?

אמר להן: כך וכך מעשיו,

אמרו לפניו: רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו,

הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם.

וכן כת שניה.

כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא,

                                        כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,

אמרו לפניו: רבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך?

אמר להן: "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" 

מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?

אמר להן: לקבל תורה בא.

אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה!

אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.

אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו.

ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.

אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם?

שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה?

שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?

שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם?

שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא,

שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב. 

פסיקתא זוטרתא אסתר פרק ה

מיד הלך לבית המדרש, ומצא את מרדכי יושב ודורש, וראשי התינוקות מפולשין באפר, ושקים במתניהם, וסופדין ובוכין, וצוה המן ומצאום כ"ב אלף, ונתן קולרין בצואריהם ושלשלאות ברגליהם.

והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני שוחט תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, ואמותם מביאות להם לחם ומים, ואומרים להם אכלו קודם שתמותו, הם מניחין ידיהם על ספריהם, ונשבעין בחיי מרדכי רבן לא נאכל ולא נשתה אלא בתעניתנו נמות עייפים, והיה כל אחד ואחד גולל ספרו ונותן לרבו,

ואומרים סבורין היינו כי בם נאריך ימים ושנים, ועכשיו לא זכינו, טול ספרך, מיד צעקו צעקה גדולה ומרה, ואמותם גועות כפרות מבחוץ, ובניהם כעגלים מבפנים, ועלתה צעקתם כשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמי הקדוש ברוך הוא, והעביר החותמות, וקרע את האגרות, וגדע קרן רשע, והפך עצת המן הרע. אמר ר' חלבו אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכן הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח, ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט, יא)