הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. תהלים סט' ב'
המהות של קריעת ים סוף היתה מצב של חוסר ברירה מוחלט, ללא מוצא ! ברור שבמצב זה יש לצעוק אל ה׳, אך גם יש לפעול במסירות נפש. לכן, לאחר שנחשון בן עמינדב פעל במסירות נפש התקבלה תפילתו והים נבקע.

מילים אלו זעק נחשון בן עמינדב בשעה שקפץ ראשץ לים סוף, והגיע ו
המים עד צווארו, ואז, כשהתפלל ״הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש״, נבקע
הים.
לעומת זאת לפני כן, בשעה שמשה רבינו נעמד להתפלל, אמר לו הקב״ה:
״מה תצעק אלי״. והדבר טעון ביאור; אם אין זו שעה המתאימה להתפלל ,
לשם מה נצרכה לאחר מכן תפילת נחשון בן עמינדב כדי שיבקע הים?
יתירה מזו, פעם היה קיים מושג שנקרא ״רייסען הימלען״ ־ כלומר ״לקרוע
את השמים״. כאשר היתה נופלת ח״ו צרה על משפחה, היו בני הבית מתפרצים
לבית הכנסת, פותחים את ארון הקודש וזועקים בתפילה מעומק הלב ומתוך
בכיות. אחד מרבותי סיפר שב׳מיר׳ היה בחור חולה ואמו פתחה את ארון
הקודש ופרצה בזעקות נוראות. כיום כבר לא רואים מנהג זה, אך עכ״פ בעת
צרה זועקים אל ה׳, ואלו כאן הקב״ה אומר למשה ״מה תצעק אלי״. הדבר
אומר דרשני.
הענין מוסבר בזוהר הקדוש כך: בשעה שעמדו בני ישראל מול הים הם
נזקקו למידה מרובה של חסד, ותפילה כבר לא היתה יכולה להועיל. האפשרות
היחידה להינצל באותה שעה היתה לפעול במסירות נפש - ״דבר אל בני ישראל
ויסעו״, להתקדם אל תוך הים מתוך מוכנות למסור את הנפש! תפילה לבדה
לא היתה מסוגלת להושיעם במצב בו היו, הם נזקקו למעשים.
המהות של קריעת ים סוף היתה מצב של חוסר ברירה מוחלט, ללא מוצא !
ברור שבמצב זה יש לצעוק אל ה׳, אך גם יש לפעול במסירות נפש. לכן, לאחר
שנחשון בן עמינדב פעל במסירות נפש התקבלה תפילתו והים נבקע.