הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ - תהלים קכו', ה'
ימי הנביא יואל לא ירדו גשמים במשך כל החורף, עד שנעשה נס בחודש ניסן ובתוך אחד עשר יום גדלה התבואה, ועל אותו הדור נאמר (תהלים קכו, ה): "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ", כאשר השור היה הולך בזמן הזריעה היה בוכה, ובדרך חזרה כבר היה אוכל מהתבואה שהספיקה לצמוח, כמו שנאמר (שם פסוק ו): "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו".
יהושע אבירם
0
56
תענית דף ה':
על מה נאמר: "היינו כחולמים"?
בימי הנביא יואל לא ירדו גשמים במשך כל החורף, עד שנעשה נס בחודש ניסן ובתוך אחד עשר יום גדלה התבואה, ועל אותו הדור נאמר (תהלים קכו, ה): "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ", כאשר השור היה הולך בזמן הזריעה היה בוכה, ובדרך חזרה כבר היה אוכל מהתבואה שהספיקה לצמוח, כמו
שנאמר (שם פסוק ו): "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו".
בלקט ביאורי אגדות מובאים דבריו של ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, ויקרא, לחג הפסח) המסביר שהדאגה והבכי שהיו באותו הדור בזמן הרעב התבררו כעניין דמיוני וכחלום, שהרי בסופו של דבר
הייתה הרווחה והבינו שלא היה מקום לדאגה כלל.
הוא מוסיף שכך גם יהיה לעתיד לבוא לאחר הגאולה השלמה, שיתברר שאף בזמן הגלות היה ה' יתברך המלך והשליט בעולם והשגיח על עם ישראל, ועל אותו הזמן נאמר (שם פסוק א): "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". אז יתברר שלא היה כלל על מה לבכות בגלות, ומי שאיבד תקווה היה כחולם, ואפילו אומות העולם יכירו בכך, ועל זה נאמר (שם פסוק ב): "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה".
