לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת | תהלים פרק צב

,את המזמור הזה אמר האדם הראשון שאחרי שהבין שהבן שלו עשה מעשה נורא ואיום של רצח לא ידעה נפשו מנוחה, אבל כשאמר לו הבן שלו שהוא חוזר בתשובה ומתחרט על מעשה זה אמר האדם הראשון את המזמור. מועתק דברי המדרש בויקרא רבה :
["ומנין שעשה תשובה שנא' (בראשית ד) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה הה"ד (שם /בראשית ד'/) ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן, דבר אחר ויצא קין מהיכן יצא ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת אמר ר' לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו "]

הנה המזמור כפי שמופיע בתהלים פרק צב

(א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:
[(ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַידֹוָד וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:
(ג) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:]
(ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
(ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְדֹוָד בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
(ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְדֹוָד מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:
(ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:
(ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:
(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְדֹוָד:
(י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְדֹוָד כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:
(יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:
(יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:
(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
(יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְדֹוָד בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:
(טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:
(טז) לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְדֹוָד צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ:"

והסביר רש"י על פסוק ג) :
["להגיד בבקר חסדך - בעת הגאולה:
ואמונתך בלילות - ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב:"]

כלומר החסד של השם הוא אחד והגאולה היא בעצם כל יום ויום. כי בכל יום האדם נגאל ע"י השם וכל יום האנושות מתקרבת יותר ויותר למועד ביאת המשיח ולכן זה בלשון יחיד אבל האמונה בזמן הגלויות (לילות ) היא אחת, והגלויות הם רבות, וצרות הם צרורות, חבילות חבילות, ולכן זה בלשון רבים.

הפסוק הזה מביע עוצמה גדולה של אמונה ואפילו אחרי מעשה גדול של רצח כמו של קין הבין האדם הראשון את תהליך התשובה והשיבה להשם והאמונה הגדולה בבורא העולם ולכן אמר את המזמור הזה וכך אומר המדרש תנחומא :

["זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אלו בעלי אמונה שנא' (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, השער הזה בעלי אמונה נכנסין בו שנאמר (תהלים צב) טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך וגו', מה כתיב בתריה כי שמחתני מי גרם לנו לשמחה זו אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילות כדכתיב (שם /תהלים צ"ב/) ואמונתך בלילות, וכתיב (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, ואין הגלויות עתידות להגאל אלא בשכר אמונה שנא' (שיר /השירים/ ד) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו', ואומר וארשתיך לי באמונה (הושע ב) הא למדת שגדולה אמונה שבשכר אמונה שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' "].