"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ י-הוה"(תהלים קל א)
העומד לפני הקב"ה בתפילה צריך לדעת שחייו תלויים בחסדו של הקב"ה, ועל כן עמידתו לפניו צריכה להיות בדרך שמבטאת ענווה.
יהושע אבירם
העומד לפני הקב"ה בתפילה צריך לדעת שחייו תלויים בחסדו של הקב"ה, ועל כן עמידתו לפניו צריכה להיות בדרך שמבטאת ענווה. וזהו שאמרו חכמים:
לא יעמוד אדם, לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ י-הוה"(תהלים קל א)
(ברכות י:)
ומסופר בתלמוד (תענית כג:) על רבי יונה, שהיה ידוע כצדיק שתפילותיו נענות, וכשבאו לבקש ממנו שיתפלל על הגשמים, הלך למקום עמוק, לקיים מה שנאמר: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ י-הוה", ושם התפלל עד שנענה וירדו גשמים. ומטעם זה נהגו בכמה מקומות להנמיך את מקומו של החזן, ולכן שליח הציבור נקרא "יורד לפני התיבה".
פירוש הפרק:
א. ממעמקים. מתוך עומק הצרות קראתי לך ה׳:
ג. אם עונות תשמר. אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד:
ד. כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ״ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כג): למען תורא. כ״א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום:
ה. קויתי ה׳. קויתי אל ה׳: קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו:
ז. יחל ישראל. אתה ישראל קוה אל ה׳ כי עמו החסד: והרבה. הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו:
ח. והוא יפדה את ישראל וגו׳. ר״ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין:
