רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. - תהלים קז' ה'
"רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף". פשוטו של מקרא מתייחס לרעב ולצמא כאל צורך גשמי, שהנפש מתעטפת בגללו.
יהושע אבירם
"רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף". פשוטו של מקרא מתייחס לרעב ולצמא כאל צורך גשמי, שהנפש מתעטפת בגללו. בתורת החסידות דרשו את הפסוק הזה באופן אחר לגמרי: רעבים גם צמאים, מדוע? מהו מקור התחושה הזו של הרעב והצמא? משום ש"נפשם בהם תתעטף".
כשהנפש מרגישה את החסרון, כשהנפש מתגעגעת למילוי ולסיפוק עצמי, לעתים מתעורר באדם הצמא הפיזי והרעב הפיזי. האדם איננו יודע להבחין מה מקור התשוקה הזו. כאן בא הפסוק ואומר שאם הם רעבים וצמאים, הסיבה לכך היא משום שנפשם בהם תתעטף - משום שהנפש מחפשת את מילויה וסיפוקה.
"רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף". (תהלים קיז)
אמר הבעל-שם-טוב:
רעבים, וגם צמאים, *בגלל* שנפשם בהם תתעטף: בכל המאכלים חבויים "ניצוצות" של קדושה הממתינים לרגע שבו תבוא נשמה יהודית ותגאל אותם מן המאכל, אל הקדושה, אל הרוחניות.
כשמתחשק לכם לאכול משהו טעים, עצרו שנייה והקשיבו לזעתקם האילמת של הניצוצות האלוקיים השבויים בתוך המאכל. רגע אחד של כוונה וכמה מילים יכולים לחלץ אותם ממחזור הטבע ולהחזיר אותם לבעליהם, למקורם - בורא העולם:
