שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי | תהילים קכ"א א'
לא כוחי ועוצם ידי ולא קרוביי וכל אדם אחר אלא רק מה' יתברך כי אין עוד מלבדו
יהושע אבירם
0
312
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:
כשאדם נמצא בצרה בתחילה הוא נושא עיניו אל ההרים - אלו הם העשירים, קרוביו ומכיריו, חבריו הטובים, כוחי ועוצם ידו וכו'.
אך עד מהרה הוא נוכח שאין בהם תשועה ומתאכזב, וכל זמן שיש לאדם תקווה מזולתו יתקיים בו "וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם".
וכשנגמרו לו כל התקוות מהזולת, הוא נהפך לבחינת "אין", שום כלום, ונשאר הוא והקב"ה לבד, וברגע הזה יצפה לישועה וזה לשון הפסוק: מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.
לסיכום: אם יתחזק אדם בעת צרתו, יבטח בה' ויצפה לו, יודה לו על ההרחבות שהוא מרחיב לו בתוך הצרה, על נקודות האור הקטנות המסתתרות להן בתוך הצער והצרה, ויאמין בטובתו יתברך, יזכה בעזרתו יתברך לצאת בשלום, ולפחות יוכל לעבור את הצער והצרה בקלות יותר.
