עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי. תהלים פו יז
אמר דוד המלך ברוח הקודש: ״מזמור שיר חנוכת הבית לדוד״ - בעת חנוכת בית המקדש תתקיים בשלימות בקשתי - ״ארוממך ה׳ כי דליתני״ מן החטא לגמרי, ״ולא שמחת אויבי לי״ - תודיע צדקתי וחיבתי לעין כל . מזמור זה היווה את פיסגת שאיפתו שהתגשמה בעת חנוכת הבית.
יהושע אבירם
איתא בגמ׳ (שבת ל ע״א): ״מאי דכתיב ׳עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי
ויבושו׳? - אמר דוד לפני הקרוש ברוך הוא; ׳רבונו של עולם, מחול לי על
אותו עון׳! אמר לו: ׳מחול לך׳. אמר לו: ׳עשה עמי אות בחיי׳! אמר לו :
׳בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע׳. כשבנה שלמה את בית המקדש
ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה
עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמר: ׳שאו שערים ראשיכם והנשאו
פתחי עולם ויבא מלך הכבוד׳, רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו: ׳מי הוא זה מלך
הכבוד׳? אמר להו: ׳ה׳ עזוז וגבור׳. חזר ואמר: ׳שאו שערים ראשיכם ושאו
פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך
הכבוד סלה ולא נענה׳. כיון שאמר ׳ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי
דוד עבדך׳ - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה,
וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון״.
וביאור הענין נראה, שבחיי דוד המלך הקב״ה לא הסכים להודיע את צדקתו
ברבים. כנראה שהיתה נקודה מסויימת - ״רק בדבר אוריה החתי״ (מ״א טו, ה),
שעל אף שהקב״ה מחל לו על אותו עוון, היה סדר מסויים בעולם שמכוחו לא
ניתן היה לפרסם את הענין.
בשעה שהגיעה עת חנוכת בית המקדש ־ הבית שנקרא על שמו של דוד
המלך - בשעה זו שבה פרצה האהבה את כל סדרי העולם, נפרץ גם הגבול
בענין חטאו של דוד, והתגלה לעין כל שהקב״ה מחל לו על אותו עוון,
ועל כך אמר דוד המלך ברוח הקודש: ״מזמור שיר חנוכת הבית לדוד״ -
בעת חנוכת בית המקדש תתקיים בשלימות בקשתי - ״ארוממך ה׳ כי דליתני״
מן החטא לגמרי, ״ולא שמחת אויבי לי״ - תודיע צדקתי וחיבתי לעין כל .
מזמור זה היווה את פיסגת שאיפתו שהתגשמה בעת חנוכת הבית.
